לנו ברור שאנחנו מצויים במציאות רחוקה מדיבור עם ה', ושנבואה היא השגה גבוהה ונפלאה מאיתנו. כמו כן ברור לנו שאם ה' היה מדבר איתנו בנבואה, היינו מיד משתנים ונעשים אחרים, מרוממים.

 

לכן היום, ראש חודש חשוון, כשבפתח פרשת נח ובה כתוב "נח איש צדיק"… מתבקשת היא השאלה, מהי הרבותא שהיה איש צדיק? מאחר וה' דיבר אליו בנבואה-פשיטא? אולי בדורות ההם זה היה פשוט, [אפילו קין והבל היו נביאים] אבל אם כן, האם אין רבותא בצידקותו? ושאלה קשה יותר היא מה רוצים מאיתנו?? שהרי איתנו ה' לא מדבר אז כיצד נדרשים אנו להיות צדיקים?

 

מדוע ה' לא דיבר עם כל העולם? למה רק לנח? ומאחר ודיבר רק לנח, מה הצידוק להעניש את כל העולם, הרי לא שמעו נבואה, ולמה שיאמינו לנח, בכלל הוא נראה תמהוני… נוטע עצים, בונה אוניה ענקית, מדבר על אסון עולמי וחיות שיינצלו, מי מאמין לו בכלל…?

 

התשובה היא: ה' דבר איתם! הם לא הקשיבו, לקול שבקע מליבם, קול ה'. רצון ה' מנסר בחלל העולם, רק צריך להקשיב. והם לא הקשיבו. רק נח הקשיב, כי היה צדיק.

 

יש שומעים על אירועים קשים שקורים בעולם, והם מתרגמים זאת לסטטיסטיקה, ומחליטים שהם מחוץ לטווח הסכנה. ההסתברות נמוכה מידי…

 

ויש ששומעים את דבר ה'. מבינים שיש השגחה פרטית, וה' מדבר אלינו ממש ונכנס לטווח הסכנה, ומסכל אותה ע"י שינוי דרכיו והתנהגותו.

כך גם לגבי ניסים, יש המתעוררים מניסים, ויש שממשיכים לישון, ותולים את המציאות במקרה, במזל.

 

"שעשה לי כל צרכי" – הוי אומר שאני ניצב בפני האתגר המדויק שלי, ועבורו ניתנים לי הכלים המיוחדים עבורי. זו הקשבה לדבר ה'. הבנה שיש לי תפקיד, והתפקיד כולל בתוכו גם את הנתונים האישיים והזהות.

"שעשה לי כל צרכי" זה המשך ישיר ואולי עיקרי של ברכות הזהות – יהודי, בן חורין, כל אלו נתונים משותפים להרבה אנשים, אך הזהות הפרטית, האישית שלי, ממוקדת בברכה זו.

 

יש מושג של עבריינות נבואית, נביא הכובש את נבואתו חייב מיתה או נביא ששמע נבואה שנאמרה לחברו ומנבא אותה. לכל נביא יש נבואה שמתאימה לו בלבד. כך גם בנבואה האישית, דבר ה' המיוחד לך! אל תהיה מישהו אחר, תהיה אתה עצמך, עצמך האמיתי, ורק עצמך, בלי חיקויים, ופשיטא – בלי להיות נביא שקר, ולפנות לכיוונים שאינם דבר ה' כלל.

 

"והיו הדברים האלה אשר אנוכי מצווך היום – על לבבך" מהקב"ה זה במשמעות של "על". האם התפקיד שלנו הוא להכניס דברי ה' פנימה? מה הדרך להכניסם לתוך ליבנו? התשובה היא שזה באמת לא נדרש, ולהפך! דווקא להשאירם על הלב, להשאירם בחוץ!! לבצע את דבר ה' קודם כל ברמה החיצונית.

 

אבל מחובתנו לא להדוף אותם מתוך הלב, וכבר אמרו חז"ל שאחרי המעשים יימשכו הלבבות, וסופם שיהיו גם בתוך הלב, בשמחה ובשלמות של אהבה.

כלומר, כשאנו רואים את המצב של החילונים בארץ או של הנוער הנושר, עלינו לדעת שכל האחריות לכך מוטלת אך ורק עלינו, ובידינו להחזירם בתשובה, ומוכרחים אנו לכך, "כי אחינו ובשרינו הוא" "ומבשרך אל תתעלם", אלא שהדרך לכך היא ע"י עבודה עצמית פנימית, וכפי שבאר הבעש"ט את ממאמר חז"ל "איזהו חכם – הלומד מכל אדם" ולכאורה מה יש ללמוד מכל אדם? הלא יש אנשים רשעים, ויש שוטים חסרי שכל, ומה יש ללמוד מהם? ומבאר הבעש"ט שלומד מכל אדם הכוונה" מכל חסרון שרואה אצל השני לומד שגם הוא במהותו כזה, וכי אני לא יותר טוב ממנו, ומה שזכיתי להיות שומר מצוות וכו' זה גילוי רחמי ה' עלי (וכשם שרחמת עלי תרחם גם עליו) וזה "איזהו חכם" חכם – מלשון חכמה, כח מה, שלומד מכל אדם היותו מה, "מה אנו ומה חיינו" ואז כיון שלמד ממנו נקודת שפלות וממנה הוא התחבר לבורא לראות שכל טובו וחסדו זה חסדי ה' שמתגלים דרכו, הרי שכעת נדבק בה' והתעלה מדרגת "נפש בהמית" לדרגת "נשמה", כי בנפש אנו פרודים זה מזה "בורא נפשות רבות וחסרונם" ורק מצד הנשמה אנו מאוחדים "ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ" וממילא נוצר חיבור בינו לבין השני, וכיון שהתעלה לידבק בבוראו – הרי שזה משפיע אף על הזולת, כלומר ההשפעה נעשית מכח הכרת השפלות שמביאה לדביקות בורא.

ועבודה נפלאה זו היא שתחזיר את כל עמ"י בתשובה, וכך גם הדרך בחינוך ילדינו ותלמידנו להשפיע עליהם בעיקר מוך העבודה הפנימת הנ"ל לראות בכל חסרון שמתגלה אצל השני שגם אני במהות כזה, וזה כמובן נעשה ע"י תפילה "אבא תזכה לי ללמוד שגם אני כמוהו, וכי גם לי יש את החסרון שלו, ולא סתם סובבת לי להפגש ולראות או לשמוע זאת, אלא כדי שאלמד מזה על עצמי שגם אני כזה לולי רחמיך הרבים עלי שמצילים אותי בכל רגע ורגע מרדת שחת" התוצאה של עבודה קדושה זו שקודם כל המחנך או האבא נכנסים לרגיעות, לפעול מתוך ישוב הדעת ולא בעצבים והתלהמות חושים של עצבים וכעס על הבן או החניך, כיון שמגלה שכל הסיבה שנפגם עם תופעה שלילית זו היא כדי לחנך אותו בעצמו, "קשוט עצמך ואח"כ קשוט אחרים" וכי הוא לא יותר טוב מזולתו, וא"כ באיזה זכות אני יכול לצעוק ולצרוח עליו כשאני הרי בדיוק כמוהו, רק שעלי ה' מרחם וא"כ כועס – זה מגלה שאוחז שהוא מצד עצמו יותר טוב ומחונך ומעודן מזולתו, ואין לך שקר וגאווה גדולה מזו ובצורה שכזו לא ניתן להעביר שום מסר רוחני כי ה' לא מעביר השפעה רוחנית דרך כלי מסואב של שקר וגאווה.

וכשזוכה לרגיעות פונה לבנו אחרי שעשה את העבודה העצמית שלו עם עצמו ומדבר איתו ,דברי חכמים") בנחת נשמעים" כלומר כיצד ניתן להכיר שהדיבורים הם דברי חכמים – היינו דיבורים מתוך ענווה והכרת שפלות וכי אני לא יותר טוב ממך? "בנחת" – הסימן שאכן הגיע לכך כשמדבר לזולת ברגיעות ובנחת ולא בכעס ועצבים, ואז התוצאה היא -"נשמעים" – שהם מתקבלים על לב שומע, וכמאמר חז"ל "כל מי שיש בו יראת שמים דבריו נשמעים" פירושו כשראה חסרון אצל הזולת, זה מכניס לו פחד שגם לו יש את החסרון הזה וא"כ גם הוא בסכנה ליפול במידות רעות אלה ומבקש מה' שיציל אותו וישמור אותו כי הוא לא יותר טוב מזולתו, ואחד כזה שמגיע מהחסרון של השני – ליראת שמים כנ"ל אזי "דבריו נשמעים"

 

הקשו רבים מפרשני המקרא, מה הייתה טענתם של ליצני הדור הרי לאברהם היה בן קודם מהגר והנס הגדול היה עצם יכולתה של שרה ללדת בגילה המופלג וכפי שתמהה בהתחלה " מי מלל לאברהם היניקה בנים שרה" ואם כן במה יכלו ליצני הדור לצחוק על הנס הזה?

והפרוש לפשוטו וכפי שמביאים פרשני זמננו שליצנות פועלת בדרך מיוחדת ואינה זקוקה להתעמת עם המציאות וכדברי הרמח"ל בספרו מסילת ישרים שהליצנות היא כמגן המשוח בשמן אשר ישמיט ויפיל מעליו החיצים ולא נותן לחיצים להגיע לגוף האדם כך היא הליצנות שמטרתה היא לתת מגן חיצוני לתוכחה ולא להתייחס לעצם התוכחה/ ההתעוררות להיכנס ללב האדם וכל זאת בלי להתייחס לעצם התוכחה. כך גם נהגו ליצני דורו של אברהם: לא הטריחו עצמם להתייחס לעצם הניסים אלא ברגע שהפריחו לאוויר את הליצנות אודות אבימלך האדם מהצד לא היה שם ליבו לנס שהתחולל עם שרה. הנלמד מן הדברים כי יש משמעות חשובה לשים לב אל ההתרחשויות בעולם ובהנהגתו ע"י הקב"ה במשקפי החכמים ולא במשקפי הליצנים וגם אמרה תמימה לכאורה אשר מגיעה על ידי אדם החפץ ליצנות יכולה להשיח את הדעת בעניינים אחרים לגמרי.

חשיבות רבה אנו רואים לחידוש המסורת באגרת מידע של בית הספר-הניוזלטר אשר יביא לבתי תלמידינו את האוויר שנושמים התלמידים הן מדרכו והוראתו של ראש הישיבה ומשיחותיו של המשגיח ,עצותיו של היועץ ומההתרחשויות עם תלמידי הישיבה ועוד.. בטוחני שכלי זה יביא הנאה ותועלת ויהיה כלי נאמן ונכון לראות את הדברים כהווייתן. זה המקום להודות לצוות הכתיבה ולעמלים על עריכת האיגרת והוצאתה לאור ובראשם גב' שירה דרייפוס והרב רוני זלץ.

 

ברכת מזל טוב חמה ולבבית, נאחל למורינו המשגיח הרב שי עטרי שליט"א, לרגל הולדת נכדו אשר הקנה לו את התואר "סבא", יהי רצון שיזכה לראות נחת מכל יוצאי חלציו.

 

נפתחה ההרשמה לחטיבת הביניים (כיתה ז') ידידיה לשנה"ל תשע"ז!

השבוע נפתחה ההרשמה לחטיבת הביניים לשנה הבאה. החטיבה שיחנוך מרכז חינוך תורני ידידיה בשנה"ל תשע"ז תשלב לימוד קודש ברמה גבוהה יחד עם לימודי חול איכותיים ופעילויות העשרה ופנאי.

לפרטים והרשמה יש ליצור קשר עם הרב יוסי לוי, רכז רישום, במס' 052-7632720.

לקבלת טפסי הרשמה ולפרטים נוספים, ניתן להתקשר למשרד הישיבה,
בטלפון 0722415060 (שירי)

 

מפני מה נענש דניאל, מפני שהשיא עצה לנבוכדנצר וכו' בבא בתרא ד.

למדנו בישיבה בגמרא בבא בתרא ד. על כך שדניאל פתר את חלומו של נבוכדנצר, ומכאן יצאנו לבדוק ולברר האם בכלל יש לחשוש לחלומות?

 

מובא בתנ"ך מספר פעמים התייחסות לחלומות מלבד חלום נבוכדנצר, כדוגמת חלום פרעה וכן חלום יעקב, חלום שר המשקים ושר האופים, ומאידך נוהגים לומר לאדם החולם חלום רע "חלומות שווא ידברון" – כלומר שאין משמעות בחלום, ואם כן יש לנו לדעת אימתי לייחס חשיבות ואימתי לא?

 

התוספתא (מעשר שני ה' ו') מספרת על אדם שהיה מצטער היכן נמצא מעשר שני של אביו שנפטר, והגיע אליו אביו בחלום ואמר לו: כך וכך הן, במקום פלוני הן, ובאמת הלך לאותו מקום ומצא שם את המעות, ובאו ושאלו לחכמים האם להתייחס למעות אלו כמעשר שני? ואמרו חכמים: הרי אלו חולין דברי חלומות לא מעלין ולא מורידין, והקשה בספר "חסדי דוד" הרי ק"ל בגמ' ברכות נ"ה: שיש חלומות צודקין כגון שבא החלום ע"י מלאך ויש שאינן צודקין כגון שבא ע"י שד, ומדוע כאן לא נחשוש שמעות אלו מעשר? ותי' עפ"י דברי הירושלמי (פ"ד מע"ש ה"ו) ששם מבואר שכל דבר שאדם חשב עליו במשך היום או שהתקשה והצטער על איזה דבר וחלם על כך את הפתרון אין לחשוש לחלום זה משום שחלם רק בגלל שחשב על כך, אבל אם חלם על דבר שכלל לא חשב והרהר עליו במשך היום יש לו לחשוש לחלום זה, וראיה לדבר מהמעשה המובא בגמ' מסכת ברכות נו' שאמר שבור מלכא לשמואל כיון שחכם אתה אמור לי מה אני יחלום בלילה הבא, וא"ל אתה תחלום שהרומאים ישבו אותך ויטחנו בך גרעיני תמרים בריחיים של זהב והרהר על כך כל היום ובאמת ראה זאת בחלום הלילה –

ונמצא להלכה {והלכה למעשה יש לשאול רב מורה הוראה}:

א. חלום שבא ע"י הרהור ביום – אין בו ממש

ב. חלום שבא שלא ע"י הרהור דיניו מרובים וקיצורם הם כדלהלן: אם נפשו עגומה עליו ילך לשלשה ויאמר בפניהם חלום טוב ראיתי וכו' והם יתירו לו בנוסח המופיע בשו"ע.

ג. אם החלום קשה לנפשו יותר יאמר את התפילה להטבת חלום בשעת ברכת הכהנים.

ד. אם החלום עדיין קשה לנפשו יתענה ויעשה תשובה.

 

10% מחייך מורכבים מהקורה לך. 90% מחייך מורכבים מדרך תגובתך. לְמה הכוונה? לרוב אין לנו שליטה על 10% מהקורה לנו. איננו יכולים למנוע ממכוניתנו מלהתקלקל. אם טיסה שלנו תגיע מאוחר, הדבר יהרוס לחלוטין את לוח-הזמנים שלנו. על 10% מהקורה לנו אין לנו שליטה. על 90% יש לנו שליטה.

כיצד? בעזרת תגובותיך אתה קובע את 90% הנותרים. אין לך יכולת "לשלוט" ב"אור האדום" ברמזור. אך אתה יכול לשלוט בתגובותיך.

הנה דוגמא:

אתה סועד ארוחת בוקר עם משפחתך. בתך שופכת כוס קפה על בגדיך. אין לך שליטה על מה שקרה כרגע. מה שיקרה עתה תלוי בתגובתך. אתה מתרגז . אתה גוער בה ונוזף בנוקשות. היא בקושי עוצרת את דמעותיה. אחרי כן אתה מתפנה לגעור בבת-זוגך על שהתרשלה והניחה את כוס הקפה כה קרוב לשולי השולחן. מלחמת מלים קצרה מתפתחת. אתה רץ לחדרך ומחליף את חולצתך. אחרי כן אתה מבחין שבתך כה הייתה עסוקה בבכי שטרם הספיקה לסיים את ארוחת הבוקר ולכן לא הספיקה להתכונן בזמן ליציאה מהבית, ואיחרה להסעה לביה"ס. זוגתך מוכרחה לנסוע כבר עתה לעבודה. אתה ממהר למכוניתך ומסיע את בתך לבית ספרה. בשל איחורך אתה "מרביץ" מהירות מעל המותר בשטח בנוי, "נתפס" ע"י שוטר תנועה, מפסיד 20 דקות יקרות ו-250 ₪ קנס +4 נקודות ומגיע סוף-סוף לביה"ס. בתך רצה למסדרון ביה"ס מבלי להיפרד ממך… כשאתה מגיע באיחור של 20 דקות לעבודה אתה נזכר שבגלל המהירות שכחת את תיקך בבית. יומך החל ממש נורא. ככל שהזמן עובר נראה שהכל הופך לגרוע וגרוע יותר ויותר.

אתה מצפה כבר לשוב הביתה. כשאתה שב כבר, אתה מוצא שנתקע טריז ביחסיך עם רעייתך ועם בתך. מדוע? בשל תגובותיך בבוקר.

מדוע היה לך יום נורא?

[א] האם הקפה גרם לכך?[ב] האם בתך גרמה לכך?[ג] האם השוטר גרם לכך?[ד] האם אתה גרמת לכך?

 

התשובה הנכונה היא [ד] : אתה גרמת לכך. לא הייתה לך כל שליטה על מה שקרה עם כוס הקפה. תגובותיך בחמש הדקות הן שקלקלו כליל את יומך. מה יכול היה לקרות וכדאי היה שיקרה? קפה נשפך עליך. בתך עומדת לבכות.

אתה אומר: "לא קרה שום דבר חשוב, רק להבא היי זהירה יותר. בסדר?" אתה הולך לחדרך. אתה מחליף בזריזות את חולצתך המוכתמת בחולצה אחרת, לוקח את תיקך, חוזר לחדר האכילה ממש בזמן שבתך עולה כבר להסעה. היא מסתובבת כלפיך ומנפנפת בידיה לשלום. אתה מגיע חמש דקות מוקדם מהרגיל לעבודה ומברך את כולם ב"שלום", הבוס שלך מחייך ומעיר איזה יום יפה היום.

 

הבחנת בהבדל? שני תסריטים שונים. שניהם החלו באותו יום. שניהם הסתיימו בצורה שונה.

מדוע? בשל תגובותיך! באמת אין לך כל שליטה על 10% מהקורה. אך שאר 90% הם תוצאת תגובותיך.

 

הנה כמה דרכים ליישום עקרון 90/10: אם מישהו אומר דבר-מה שלילי עליך, אל תספוג זאת. התעלם. תן ל"התקפה" להתכדר ולהתגלגל ממך והלאה כמו מים על זכוכית. אינך צריך לאפשר להערות שליליות להשפיע עליך. הגב בצורה נכונה ושום דבר לא יקלקל את יומך. תגובה בלתי נכונה מצדך עלולה לגרום לך לאבד חבר, לאבד את היקר לך, להילחץ סתם וכו'.

איך אתה מגיב אם מישהו "פוגע" בך? האם אתה מאבד את קור רוחך? האם אתה עובר למצב "לחץ"? האם אתה מקלל? האם לחץ הדם שלך מזנק מעלה מעלה כמו טיל? למי איכפת אם בריאותך נפגעת? אם מצב רוחך בדאון? למה לתת לאחרים להרוס אותך?

 

זכור את עקרון 90/10. הוא עובד למענך.

 

נמסר לך שנכשלת במבחן שמאוד חשוב לך. מדוע לקחת את המבחן ולהתעצבן? לבכות על העבר? זה יועיל לך במשהו? השתמש באנרגיות שלך ובזמן שלך לחיפוש אפשרויות אחרות, או אולי לייעל את עצמך פה ושם. הטיסה התאחרה. סדר היום שלך עומד להשתבש. מדוע להוציא את תסכוליך על הדיילות? הן אשמות במשהו? השתמש בזמנך למנוחה, לקריאה, ללימוד, להכיר את הנוסעים האחרים. למה להילחץ? זה רק יגרום לדברים להיות גרועים יותר. אתה מכיר עכשיו את שיטת 90/10 . יישם אותה ותופתע מהתוצאות. לא תפסיד דבר משימוש בה. השיטה הזו מצוינת. מעטים מאד מכירים אותה ומשתמשים בה. התוצאה: אנשים רבים סובלים מלחצים מיותרים, ממשפטים, מבעיות ומכאבי-לב. מעולם לא הייתה שיטה כה מוצלחת בחיים.

 

ממגירה שבה היו 5 כיפות (3 לבנות ו- 2 שחורות), נלקחו 3 כיפות והונחו על ראשיהם של מוטי דני ויוסי בלי שאף אחד ראה את צבע כיפתו, כל אחד רואה את השניים האחרים אך לא את עצמו, מספרים לשלישייה אלו כיפות היו במגירה, ושואלים אותם איזה כיפה יש לכל אחד מהם על הראש.

• מוטי אומר שחור וטועה.
• דני אומר שחור וטועה.
• יוסי אומר לבן וצודק

חדר חושך

אלכס יוסי ודני נכנסים לחדר חשוך, כשעל ראש כל אחד מהם מונחת כיפה: שחורה או לבנה, הם מתבקשים להרים את ידם, (כשייפתח האור) אם הם רואים כיפה שחורה אחת לפחות על ראש חבריהם, אחר כך הם צריכים להגיד מה יש להם על ראשם ברגע שהם יודעים.

האור נפתח, כל הבחורים מרימים את ידיהם וכעבור כמה שניות כולם אומרים את התשובה.

מה צבע הכיפות שלהם, ואיך ידעו זאת?

את התשובה יש לשלוח לרב רוני זלץ: 1610rz@gmail.com